<h1>העיטור אות פ' פשרה</h1>
<h2>דף ה:</h2>
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר הדין בשלשה פשרה בשנים ויפה כח הפשרה מכח הדין ששנים שדנו בעלי דינין יכולין לחזור בהן שדנו בלא קנין שנים שעשו פשרה אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן וקימא לן פשרה צריכה קנין ואפילו חד נמי דעבד פשרה באפי סהדי בקנין אין יכולין לחזור בהן. וכתב רבינו אלפס דשלשה צריכין קנין כשנים.
<h2>דף ו.</h2>
ובתשובות הרב הקדוש זצ"ל דבתר קנין של פשרה לא מצי טעין חד לחבריה משום קנין בטעות ומאי זה טעם זכו שכבר גמרו בדעתם וקנו [על] כל מה שיאמרו להם בית דין ואף על גב דלא אודעינהו לפשרה מעיקרא מידי דהוה אקבל עליו קרוב או פסול וקנו מידו דאין לאחר קנין כלום ומעשים בכל יום שקונין על כל מה שיאמר להן בית דין הן דין הן פשרה ומקיימין אותה. אבל פשרה שנעשית מפני שאין לו ראיה או שטר ואחר כך מצא ראיה ושטר ההוא ודאי דקנין בטעות הוא וחוזר. והני בי תלתא דיתבי בדינא וקנו מכל חד וחד למעבד פשרה ותרי מנייהו אמרי פשרה וחד פליג עלייהו מסתברא דלאו כלום הוא והוה ליה כמאן דאמ' כדאמ' בתלתא דאמרינן בפרק בתרא דע"ז (ע"ב.) כדשיימי בי תלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמ' בי תלתא עד דאמרי בי תלתא. ומסתברא פשרה בלא קנין ופרע ליה ההוא פשרה כקנין הוא לגבי תובע ונתבע לא מצי הדר ביה אבל תובע מצי הדר ביה. לרבינו אלפס בתשובות מי שחייבוהו בית דין שבועה חמורה ועשו ביניהן פשרה ואחר כן ראו בית דין שלא היה עליו אלא חרם סתם יכול הוא לחזור שיש לומר אילו היה יודע שאין עליו שבועה לא היה עושה פשרה והוה ליה כקנין בטעות. ומי שנתחייב שבועה ונתן ממון לפוטרו משבועה ואחר כן מצא ראיה שנתחייב בממון הפשרה בטלה דכיון שנתחייב בממון אין כאן שבועה אבל אם עשו פשרה ולא הזכירו השבועה הפשרה קיימת.
כתב פשרה. בכך וכך וכו' איך אמר לנא פלוני הוו עלי סהדי (יקנו) [וקנו] מינאי וכתבו בכל לשון זכות והבו ליה לפלוני בן פלוני דצביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא וקבילית מינה כך וכך דינרי' ופטרית יתיה מהשתא מההוא עיסקא ביננא או מההוא שותפתא ולא פש לי גביה ולא מידי ולית לי רשות למבעי מיניה ולא מירתיה מההוא שותפתא מכל קבלתא וחמירתא ומגילגול שבועה מיומא דנן ולעלם ומחלית ליה כל טעותא ושלותא דידיע לי השתא ודאגליא ליה לבתר שעתא ולא יהא לי רשותא למימר בטעותא הוואי וכל דייתי וייקום ויערער על פלוני דנן או על מאן דאתי מחמתיה לבטולי פשרה ומחילה דא כולהון יהון בטילין כחספא תבירא דלית בה מששא וכל שטרא דיפקון מתחות ידאי ודאתי מחמתי על פלוני דנן דאתי מחמתיה לבטולי פשרא דא יהון בטיל ועל ירתאי בתראי לפצויי ולסלוקי מיניה כל טענתא דאתי עליה ולאוקמא בידיה בלא שום פסידא, וכל מודעי וכו' כדכת' בשובר.
<h2>דף ו:</h2>
רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. אמר רב הלכה כרבי יהושע בן קרחה ומאי מצוה לבצוע מצווה למימר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו והני מילי מקמי גמר דין אבל לאחר גמר דין אי אתה רשאי לבצוע היכי דמי גמר דין אמר רב יהודה אמר רב מכי אמר איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב. וליתה לדר' שמעון בן מנסיא דאמר עד שלא תשמע דבריהם ואי אתה יודע היכן הדין נוטה וכו'.
<h2>דף לב:</h2>
גרסינן בפרק אחד דיני ממונות תניא כתיב צדק צדק תרדוף וכתיב בצדק תשפוט עמיתך אחד לדין ואחד לפשרה הא כיצד שתי ספינות עוברות בנהר אחת טעונה ואחת שאינה טעונה וכו'. תוספתא (ב"ק פ"ב ה"ח) חמרין שהיו רגליו של אחד מהן רעות אין רשאין לעבור עליו נפל רשאין לעבור עליו. היה אחד מהם טעון ואחד רכוב מעבירין רכוב מפני טעון אחד טעון ואחד ריקן מעבירין ריקן מפני טעון. היו שניהן טעונין היו שניהן רכובין היו שניהן ריקנין עושין פשרה ביניהן. וכן שתי ספינות שהיו באות זו כנגד זו אחת טעונה ואחת פרוקה אם עוברות בבת אחת שתיהן טובעות בזו אחר זו שתיהן עוברות. וכן שני גמלים במעלות בית חורון כיצד יעשו טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה שתיהן טעונות שתיהן קרובות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו. ירושלמי (פ"ד ה"א) כדי לחוס על ממונן של ישראל.
